פסק-דין בתיק עמ"נ 10627-03-11

המערערת היא עמותה ציבורית העוסקת בהפעלת גני ילדים במגזר הערבי, החל משנת 2004. בין החודשים פברואר - מרץ 2010, פנתה המערערת למשיב בבקשה לקבלת רישיון לפתיחת שבעה גני ילדים, בישובים אום אל-פחם, ערערה וכפר קרע. הבקשות נדחו על ידי מנכ"ל המשיב. ההודעה על דחיית הבקשה בכל הנוגע לגנים שבישוב אום אל-פחם נושאת תאריך 19.7.10. אשר לגנים אותם ביקשה המערערת לפתוח בערערה, החלטת הדחייה ביחס לשניים מהם ניתנה ביום 24.5.10, ולגבי השלישי ניתנה ההחלטה ביום 12.9.10. מכתב הדחייה בעניין הגן בכפר קרע נכתב ביום 10.8.10.

על אף שבהחלטות הדחייה הופנתה המערערת לסעיף 13 לחוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, הקובע כי על החלטות מן הסוג האמור ניתן להגיש ערר בתוך 21 יום, נמנעה המערערת מלעשות כן, ופנתה במכתבים למנכ"ל המשיב, למנהל האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי וליועצת המשפטית של המשיב, בבקשה לשקול מחדש את ההחלטות. מן המכתבים עולה כי ההחלטות התקבלו בידי המערערת ימים ספורים לאחר שניתנו (לעיתים אף בו ביום). מתשובת המשיב עולה, כי החלטות אלה אף הועלו לאתר האינטרנט סמוך לאחר שנתקבלו. למערערת היה, אפוא, זמן, די והותר, על מנת להגיש ערר על פי הקבוע בחוק ובתקנות. 

על אף החלטות הדחייה, ומבלי שהגישה עררים במועד, פתחה המערערת את הגנים. המשיב הוציא צו סגירה לגבי הגנים בערערה ביום 12.9.10. אלא שרק ביום 2.12.10 מצאה המערערת לנכון לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה כנגד צו הסגירה (עת"מ 10-12-4029). העתירה נדחתה על ידי ביום 7.12.10 מבלי לבקש את תשובת המשיב, בשל השיהוי הניכר שבהגשתה ובשל כך שהמערערת בחרה לעשות דין לעצמה ולהמשיך ולהפעיל את הגנים למרות צו הסגירה.

ביום 28.10.10 השיב מנהל תחום רישוי במשיב על מכתביה של המערערת והודיע לה כי הסמכות לדון בהשגותיה על החלטות מנכ"ל המשיב נתונה לוועדת הערר, ולה בלבד. הכותב הפנה את המערערת לכתובתה של ועדת הערר, שהייתה אותה עת בתל-אביב (נספח 5 לסיכומי המשיב). רק ביום 2.12.10 הגישה המערערת ערר, וגם הפעם שלא על פי התקנות, שכן הערר מוען משום מה לפרקליטות המחוז וליועצת המשפטית של המשיב. רק בעקבות פניית הלשכה המשפטית של המשיב, הוגש הערר לוועדת הערר, ביום 17.12.10, בלווית בקשה להארכת מועד להגשתו.

ביום 30.1.11 דחתה ועדת הערר את הבקשה להארכת מועד. כנגד החלטה זו מופנה הערעור שלפניי.

ועדת הערר קובעת בהחלטתה, כי:

"התנהלות העוררת אינה יכולה להצדיק את האיחור הרב בהגשת הערר. ראשית, קשה לקבל את טענתה בדבר 'טעות בכתובת', כאשר הדברים מפורשים בחוק ובתקנות, אך גם אם היינו מקבלים את גרסתה, אין לעוררת כל הסבר מדוע השתהתה עוד למעלה מחודש ימים לאחר המכתב ב- 28.10.10 כדי להגיש את בקשתה להארכת המועד".

בנוסף מציינת ועדת הערר את התנהלותה חסרת תום הלב של המערערת, אשר נמנעה מלהגיש ערר במועד תוך שהיא עושה דין לעצמה ומפעילה את הגנים, גם לאחר שהוצא נגד חלקם לפחות צו סגירה. הוועדה הוסיפה וקבעה, כי ככל שסבורה המערערת כי השלימה את כל הדרישות לשם קבלת רישיון להפעלת הגנים, תוכל לפנות ולהגיש בקשה חדשה לקבלת רישיון לשנת הלימודים תשע"ב.

דין הערעור להדחות. אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה יש לראות את מכתביה למנכ"ל המשיב וליתר גורמי המשרד כ"ערר" שהוגש במועד. המדובר במכתבים המבקשים לשקול מחדש את ההחלטה, ואינם יכולים להוות תחליף להגשת ערר על פי החוק. לא הייתה על נמעניהם כל חובה לראות את המכתבים כעררים ולהעבירם לוועדת הערר. החוק קובע את הדרך בה יש ללכת כאשר מבקשים להשיג על החלטות מן הסוג הנדון. המערערת הופנתה במפורש לחוק, נאמר לה מה לוח הזמנים הקבוע בחוק, ולא מצאתי בערעורה הסבר מניח את הדעת, שיהיה בו כדי להבהיר מה מנע ממנה לפעול על פי הוראות החוק. יתרה מזאת, גם לו ניתן היה לקבל את טענתה של המערערת ביחס לתפישתה את מכתביה שלה כ"עררים", הרי שלפחות החל מיום 28.10.10, עת נשלח לידיה מכתבו של מר שמיר, הבינה הבן היטב כי אין המשיב רואה באותם מכתבים הודעות ערר, וכי אינו סבור כי עליו להעבירם לוועדה ככאלה. על אף זאת, ולמרות הזמן הרב שחלף, לא הזדרזה המערערת והגישה מיד ערר בלווית בקשה להארכת מועד, אלא המתינה עוד למעלה מחודש בטרם פנתה בערר, וגם הפעם הופנה הערר שלא לוועדת הערר כי אם לגורמים בלתי רלוונטיים. גם להתנהלות זו לא נמצא לי כל הסבר. העובדה שמקום מושבה של ועדת הערר הועבר מתל- אביב לירושלים ולפיכך רק בסוף דצמבר הגיע הערר לתעודתו אין בה כדי להעלות או להוריד, שכן הגשת הערר ביום 2.12.10, בשיהוי כה ניכר ובלא הסבר של ממש לכך, די היה בה כדי לדחות את הבקשה להארכת המועד. כך גם אין בידי לקבל את הטענה שהמשיב עצמו חרג מן הזמנים המחייבים, משום שההודעה על דחיית הבקשה לקבלת רישיון נשלחה רק לאחר תחילת שנת הלימודים. כפי שראינו לעיל, ההחלטות לגבי רוב הגנים שבמחלוקת נשלחו לפני תחילת שנת הלימודים. לגבי שניים נשלחה ההודעה מספר חודשים לפני תחילת שנת הלימודים, ולגבי  שלושה נשלחה ההודעה כחודש וחצי בטרם נפתחה שנת הלימודים. ממכתביה של המערערת ברור, כי ההחלטות נתקבלו בידה עובר לשליחתן. נזכיר כי ההחלטות הועלו במקביל לאתר האינטרנט.

גם את טרונייתה של המערערת על כך שוועדת הערר התייחסה, בהחלטתה, לאותו מכתב של מר שמיר ולפסק דינו של בית משפט זה בעתירה שהגישה אין בידי לקבל. המדובר בחומר רלבנטי עד מאוד לשם הפעלת שיקול דעתה של הוועדה בבואה לבחון בקשה להארכת מועד, ובצדק הפנתה ב"כ המשיב לתקנה 14 לתקנות הפיקוח על בתי ספר (סדרי דין), המורה כי הוועדה לא תהיה קשורה בדיני הראיות ובסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט וכי היא רשאית לקבל כל ראיה בדרך הנראית לה מועילה. להתרשמותה של הוועדה מהתנהלותה של המערערת יש, וצריך להיות, משקל, בבואה להחליט האם לנהוג לפנים משורת הדין ולאפשר דיון בערר לגופו.

עוד אעיר, למעלה מן הצורך, כי סיכוייה של המערערת בערר לגופו אינם נראים גבוהים, בשים לב לכך שלא הוכיחה את עמידתה בדרישות. כך, למשל, לא הוצגו היתרי בנייה נדרשים, תשריטים שהוגשו ללשכת הבריאות נמצאו כלא תקינים, נתקבלו חוות דעת שליליות של לשכת הבריאות, ולא נתקבלו אישורים על תיקון ליקויי בטיחות.

מכל מקום, ההחלטות נשוא הערעור (והערר) הינן החלטות העומדות לשנה, וככל שיש בידי המערערת לענות על דרישותיו של המשיב לשם קבלת רישיון, איש איננו מונע ממנה לשוב ולפנות על מנת לקבל את הרישיון המיוחל. כך פסקה גם ועדת הערר בדחותה את הבקשה להארכת מועד.

נוכח המפורט לעיל, לא נמצאו לי טעמים מיוחדים, או "תחושת צדק", כפי שכינתה זאת המערערת, על מנת להצדיק התערבות בהחלטה נשוא הערעור.

הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתן היום,  כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: